פרץ נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – "חוק הפיצויים"].

המחלוקת על הנזק בלבד.

רקע

1. התובע יליד 16.3.66, נפגע בתאונת דרכים מיום 7.5.06 [להלן – "התאונה"]. פגיעותיו של התובע בתאונה התבטאו בשברים בעצם הטיביה ברגל ימין עם מעורבות הברך באותה רגל.

2. מיד לאחר התאונה אושפז התובע בביה"ח יוספטל באילת למשך 9 ימים. לאחר מכן הועבר להמשך אשפוז בביה"ח סרוקה בבאר שבע, נותח לשחזור פתוח וקיבוע פנימי באמצעות פלטה וברגים והחוזר להמשך אשפוז וטיפול לביה"ח יוספטל. ביום 29.5.06 שוחרר התובע לביתו עם הוראה לשימוש בקביים. סה"כ אושפז התובע למשך 22 יום. לאחר מכן טופל התובע בקהילה לרבות בפיזיותראפיה.

3. הצדדים הסכימו למינויו של האורטופד ד"ר אייכנבלט כמומחה מטעם בית המשפט ואינם חולקים על קביעותיו [להלן – "המומחה"]. המומחה קבע כי :

לתובע הגבלה קלה בסוף טווח כיפוף הברך, דלדול שרירים ברגל ורגישות בלחץ מעל הפלטה והברגים בצד המדיאלי של הברך. צילומי רנטגן מראים איחוי משביע רצון של השברים, ללא שינוי ציר הברך וללא התפתחות שינויים ניווניים.

הנכות הצמיתה הינה בשיעור של 12%: 10% בגין השפעה על כושר הפעולה הכללי ועל הרגל ובנוסף 2% בגין צלקת ניתוחית המלווה בגירוד ובחוסר תחושה לפי סעיפים 35 [1] ב' ו – 75 [1] ב' לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956. הנכות המשוקללת עומדת לפיכך על 11.8%.

כמו כן אישר המומחה תקופות אי כושר על פי אישורי מחלה.

דיון

נזק מיוחד

הפסדי השתכרות לעבר

4. התובע משמש שנים רבות כקצין משמרת, רש"פ, בשירותי הכבאות באילת. שכרו עובר לתאונה, לאחר ניכוי עד 25% מס הכנסה לפי חוק הפיצויים ולאחר שיערוך להיום עומד על 17,164 ₪ [להלן – "השכר הקובע"].

5. לתקופת אי הכושר בת .5 חודשים: לאחר התאונה שהה התובע בחופשת מחלה / אי כושר מלא משך 4.5 חודשים: הדברים קיבלו ביטוי בתלושי השכר שהגיש, בחוות דעת המומחה, בסיכומי המחלה מבתי החולים ואף מאישור רפואי מאת רופאת המשפחה, ד"ר קטרן, מיום 10.9.06. אמנם האישור רטרואקטיבי וניתן לתקופה מיום 1.7.06 ועד ליום 10.9.06 [72 ימים], אך אין חולק כי אף קודם ליום 1.7.06, לא מסוגל היה התובע לשוב לעבודה לאור מצבו הרפואי והטיפולים שעבר.

6. התובע קיבל שכר בתקופת אי הכושר , אך זאת, כעולה מתלושי השכר, עח"ש ימי מחלה. התובע לא הגיש נוסחת פדיון לגבי שווי יום מחלה לפדיון ואף לא ראיה על זכות הצבירה ופדיון של ימי המחלה. מאידך, התובע עובד במקום עבודה מסודר יחסית וחזקה על התלושים כי משקפים הם נורמות כמקובל במקומות עבודה מסוגו, לרבות אפשרות פדיון ימי מחלה ושווי יום מחלה בהתאם למקובל במשק. הנחיתי עצמי לפי ע"א 7950/02 + 7619/02, קלישבסקי נ' לוין ודולב חברה לביטוח בע"מ, שם נפסק בין היתר כי התובעת " לא הוכיחה את זכותה לפדות ימים לא מנוצלים של מחלה ועל כן אין לפסוק לה את מלוא ערך הפדיון של ימים אלה, אך היא הוכיחה כי כנגד תשלום שכרה באותה תקופה חויבה "במכסת ימי המחלה" ". ועל כן הופעלה נוסחת אומדן שיפוטית לפיה שוויו של יום מחלה הינו 25% משוויו של יום עבודה רגיל.

7. לפיכך מבוצע החישוב כך: 17,164 ₪ [שכר קובע] : 24 ימי עבודה בחודש X 129 ימים [בקשת ב"כ התובע בסיכומיה היום] X 25% = 23,064 ₪.

8. לאחר תום תקופת אי הכושר ועד היום: שכרו של התובע לא נפגע, מסגרת והיקף תפקידו לא השתנו והוא ממשיך לשרת כקצין משמרת, מה שמחייב אותו בין השאר ל"הקפצות" ממצבי שינה למצבי פעולה. הוא העיד היום כי עיקר עבודתו – כשמתעוררים סיכוני חיים ומטבע הדברים, בעבודת מכבי האש, מדובר באירועים מלחיצים ופתאומיים. התובע ממשיך לעבוד במשמרות בנות 24 שעות כשלאחר כל משמרת כזו, הוא בחופשה למשך 48 שעות. במהלך חופשה זו הוא מתקן, ללא שכר, מחשבים, בהיותו בעל מקצוע, אם כי ללא תעודה או הסמכה, בתחום המחשבים.

9. עבודת התובע לא השתנתה לדבריו, אף לא לאחר שעבר אוטם לבבי בפברואר 2010. רופאיו לא הטילו עליו מגבלות אלא ביקשו שיעבוד יותר בעבודות משרדיות. אך התובע אינו יכול לעשות כן לאור אופי עבודתו. אם כך, התובע ממשיך בשגרת עבודתו ללא מגבלה. לענייננו, מגבלות התאונה אינן משליכות כיום על אופי או על היקף עבודתו.

10. נזכיר כי כיום, בחלוף כ – 5 שנים מאז התאונה, לתובע הגבלה קלה בסוף טווח כיפוף הברך, דלדול שרירים ברגל ורגישות יתר בלחץ מעל הקיבועים הניתוחיים. יחד עם זאת, השברים התאחו באופן משביע רצון, ללא שינוי ציר הברך וללא התפתחות שינויים ניווניים. התובע לא הוכיח כי מגבלותיו תוצאת התאונה מנעו ממנו קידום לתפקידים בכירים בשירותי הכבאות. ועוד לא הוכיח מהן רמות השכר בתפקידים אלו, שכן לא פירט אותם ולא הביא ראיות לגביהן. על כן, לא מצאתי לפסוק לו סכום נוסף בגין הפסדי השתכרות לעבר.